החלטה בתיק מ"ת 4848-01-12 - פסקדין

בפני בקשה למעצר עד תום ההליכים בהתאם לסעיף 21(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים) התשנ"ו- 1996 (להלן: " חוק המעצרים").

כנגד הנאשם אהרון חכמיג'רי (להלן: " המשיב") הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של קשירת קשר, בהתאם לסעיף 499 לחוק העונשין תשל"ז-1977; עבירה של עסקה בסם מסוכן, לפי סעיף 13 + סעיף 19 לפקודת הסמים המסוכנים; עבירה של החזקת סם מסוכן שלא כדין ושלא לצריכה עצמית, עבירה לפי סעיף 7(א)+(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים+ סעיף 29 לחוק העונשין; עבירה של ניסיון להחזקת סם מסוכן שלא כדין ושלא לצריכה עצמית, לפי סעיף 7(א)+(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים + סעיפים 29 ו 25 לחוק העונשין.

בכתב האישום נטען כי ביום 15.12.11 או סמוך לכך קשר המשיב קשר עם משה דביר (להלן: " דביר") ועם אליעזר טולדנו (להלן: " טולדנו") לעשות עסקה בסמים מסוכנים מסוג ל.ס.ד זאת בכך שדביר יספק למשיב ולטולדנו באמצעות אחר (להלן: " האחר"), כמות של כ-12,000 ריבועי נייר מסוג ל.ס.ד (להלן: " הסמים"), עת שהמשיב וטולדנו ימכרו את הסמים לאנשים שונים. בהמשך לקשר ולצורך הוצאתו לפועל, התקשר האחר ביום 15.12.11 למשיב שהיה יחד עם טולדנו וביקש לדעת היכן להשאיר הסמים. המשיב, על דעתו ובהסכמת טולדנו, ביקש מהאחר להסתיר הסמים מתחת לגלגל של רכב סיטרואן הנמצא מול ביתו של טולדנו שבקרית אתא (להלן: " מקום המחבוא"). בשעה 21:15 לערך, ובהתאם לסיכום הנ"ל בין המשיב, טולדנו ובין האחר, הגיע למקום המחבוא קטנוע נהוג על-ידי אדם (להלן: " הקטנוען"). הקטנוען הניח במקום המחבוא שקית ובה כמות של 12,485 ריבועי נייר מסוג ל.ס.ד (להלן: " שקית הסמים"). בזמן זה, שוטרי בילוש שנכחו במקום וצפו בפעולת הקטנוען, ערכו חיפוש במקום המחבוא ומצאו שקית הסמים. שוטרי הבילוש הוציאו משקית הסמים כמות של 11,352 ריבועי נייר של ל.ס.ד והשאירו בתוכה 1,133 ריבועי נייר ל.ס.ד בלבד. לאחר מכן, הניחו שוטרי הבילוש שתי פיסות קלקר בשקית הסמים והחזירו אותה למקום המחבוא והמשיכו לתצפת על מקום המחבוא. בשעה 22:50 לערך, הגיע המשיב יחד עם טולדנו ברכב מסוג פיאט. המשיב וטולדנו עצרו מאחורי רכב הסיטרואן, ניגשו למקום המחבוא וחיפשו הסמים. תוך כדי כך הבחין טולדנו בשוטרי הבילוש יושבים ברכב סמוך, אז ניגש אליהם יחד עם המשיב וביקש מהבלשים להסתלק מהמקום. שוטרי הבילוש עזבו המקום לאחר שדיווחו על ההתרחשות לצוות בילוש נוסף שהיה בקרבת מקום. המשיב וטולדנו חזרו למקום הוציאו שקית הסמים ממקום המחבוא, ונכנסו לחצר ביתו של טולדנו. שם פתחו המשיב וטולדנו את שקית הסמים, אז נתגלה להם שהיא מכילה כמות קטנה של הסמים. אז המשיב התקשר לאחר וניסה לברר איתו מדוע לא סופקה להם כל כמות הסמים שסוכם עליה. לאחר מכן, חזר המשיב למקום ניגש לרכב הסטרואן והתחיל לחפש אחרי שאר הסמים, עד אשר נעצר על-ידי שוטרי הבילוש. מיד לאחר מכן, נעצר טולדנו כשהוא מסתתר בחדר מדרגות בבית הסמוך לביתו.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים נגדו. למען הסדר יובהר, כי כנגד הנאשמים דביר וטולדנו, הוגש כתב אישום נפרד, עת שבהחלטתי שניתנה במסגרת מ"ת 5052-01-12 הוריתי על שחרורם של הנאשמים בתנאים מגבילים, זאת לנוכח חולשה שהתגלתה בחומר הראייתי. ערעור שהוגש על ההחלטה לשחרר הנאשם משה דביר, התקבל בבית המשפט העליון במסגרת בש"פ 960/12, בו מצא בית המשפט העליון כי די בראיות שהוצגו להצדקת מעצרו של הנאשם משה דביר עד תום ההליכים. משכך ובהתחשב בחומרה הרבה הנעוצה בעבירות מסוג זה, הורה בית המשפט העליון על מעצרו של הנאשם משה דביר עד תום ההליכים נגדו. 

המבקשתהפנתה במסגרת טענותיה לטיעון הכתוב בעניינו של המשיב, בו מפורטים הראיות לכאורה ועילת המעצר בעניינו של המשיב. בצד זאת אבחנה המבקשת בין עניינו של המשיב לעניינם של האחרים, זאת בהתחשב בשוני הראייתי הקיים בעניינו של המשיב, זאת מקרה והמשיב הודה במיוחס לו ו"נתפס על חם" על ידי הבלשים. מלבד אלו, נטען כי המעשים המיוחסים למשיב, הינם חמורים ומצדיקים את מעצרו עד תום ההליכים.

בא כוח המשיב, הפנה להודאת מרשו ולכך שהיא נגבתה בהליך לא פורמאלי ומתוך רצון "למצוא חן" בעיני החוקרים, דבר שיש בו לפגום בהודאה. כך גם כי אין חוקר ספציפי שראה המשיב נוטל הסמים מהמקום. על כן לגישת בא כוח המשיב קיימת חולשה בראיות לכאורה. בא כוח המשיב מיקד טענותיו, בצורך לבחון הפניית המשיב לחלופת מעצר במוסד לגמילה מסמים. כך עברו הפלילי של המשיב איננו כולל עבירות של סמים וכי אין המדובר בעבריין סמים. בנוסף כי מאז שחרורו האחרון של המשיב הוא הופנה להוסטל בבית שמש אם כי המקום נסגר, בהמשך המשיב פנה ל"בית חם" ונבנתה עבורו תוכנית טיפול, אם כי זה נפסק מכל מיני סיבות, מכל מקום כי יש לראות בכך כתחילתו של טיפול בטרם ההליך. מעבר לכך נטען, כי פסיקת בית המשפט העליון מגלה מספר גישות לצורך הליכי גמילה, ויש כאלה המצדדת בשליחת מכורים להליכי גמילה אף בשלב המעצר. לנוכח האמור, ביקש בא כוח המשיב לבחון אפשרות שחרורו של מרשו לחלופת מעצר במוסד גמילה, דרך שירות המבחן.

דיון ומסקנות

ראיות לכאורה

כמוזכר לעיל, כבר ניתנה החלטה על ידי בית משפט זה בעניינם של שני הנאשמים האחרים, דביר וטולדנו, במסגרתה עיינתי בראיות לכאורה הקיימות בתיק. לאחר עיון בראיות לכאורה אני סבור כי קיימות ראיות לכאורה חזקות המצדיקות את מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו. בעניין זה אפנה בנוסף להחלטת בית המשפט העליון שניתנה במסגרת הערר בעניינו של דביר, במסגרת בש"פ 960/12 מדינת ישראל נ' משה דביר (1.2.12). שם נקבע, כי בהסתמך על הודאתו של המשיב במיוחס לו והימצאותם של חיזוקים ראייתיים אחרים, הרי שיש בכך להקים מערך ראייתי מספיק כנגד הנאשם דביר. במקרה דנן ודרך של קל וחומר, יש לקבוע כי קיימות ראיות לכאורה מספיקות כנגד המשיב.

עיקר הראיות לכאורה מסתמכות על חקירתו המשטרתית של המשיב, בה הוא מודה בהחזקת הסמים וכן בתכנון לסחר בהם, בנוסף לכך קיימים מזכרי בלשים משטרתיים אשר תיארו את ההתרחשויות המתוארות בכתב האישום. בהתאם להשתלשלות העניינים עולה לכאורה, כי אדם אחד רכוב על קטנוע הגיע לזירת האירוע, והחביא שקית מתחת לרכב המוצב במקום. הטמנת שקית זו עוררה את חשדם של הבלשים, ובחיפוש בה נמצאה כמות גדולה מאוד של סמים מסוכנים מסוג LSD(12,485 בולים, מהתפיסות הגדולות ביותר בהתאם לדו"ח אגף חקירות ומודיעין לסם מסוג זה). הבלשים נטלו מהשקית את רוב בולי הסמים, השאירו כמות מה בשקית והחזירו השקית למקום המחבוא על מנת לבחון מי יגיע ליטול השקית.

השוטר יורם דנינו תיעד במזכרו מיום 16.12.11 כי שני גברים הגיעו למקום וסקרו הרכב החשוד שלידו נמצאו הסמים. וכך מתואר " בשלב זה השניים נראו ניגשים לרכב החשוד מסוג רנו שמתחתיו הוחבאו הסמים והסתובבו לידו בשלב מסויים כאשר בדקו את סביבת הרכב הם הגיעו לרכב בו ישבנו..." [ראו מזכר מסומן ד' ע' 1; תיאור דומה מוסרים שאר השוטרים שהיו נוכחים בתצפות על הסמים].

מעבר לכך, אפנה לחקירתו המשטרתית של המשיב, עת שבמהלכה ולאחר שהמשיב הוזהר כחוק, הודה המשיב כי הסמים שנתפסו שייכים לו, כך גם הוסיף ופירט על מעורבותם של אחרים. המשיב מסר כי באותו יום הוא נפגש יחד עם משה דביר בקרית אתא וסיכמו ביניהם לסחור בסמים, וכי הסמים הגיעו אליו בעקבות קשר זה [ראו תמלול החקירה מסומן מ"ט 326/11].

כללו של דבר, בבחינת כלל הראיות, אני קובע כי קיים מערך ראיתי כנגד המשיב בעוצמה המבסס סיכוי של ממש להרשיעו במיוחס לו בכתב האישום.

עילת מעצר ובחינת חלופה למעצר

עבירות של סמים, ובמיוחד עבירות שאינן של החזקה לשימוש עצמי והנמנות של עבירות הפצת הסמים, מקימות חזקת מסוכנות מכוח הוראות סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) תשנ"ו - 1996 (להלן: " חוק המעצרים").

"מסוכנות זו נלמדת ממאפייניהן של עבירות אלה ובכללם הנזק הרב לחברה הטמון בנגע הסמים, הפיתוי לעסוק בעבירות אלה נוכח השכר הרב בצידן, והעובדה כי מדובר בעבירות שלצורך ביצוען לא נדרשת בהכרח יציאה מהבית... מאפיין משמעותי נוסף נוגע לעובדה שפעמים רבות מעורבים בעבירות אלה גם אנשים הנורמטיביים נעדרי עבר פלילי... ויתכן שאף מן העובדה כי הפעולות הנדרשות מחלק מהמעורבים נראות שוליות עבור המבצעים אותן, כגון העברת חפץ ממקום למקום, כך שגם אנשים נורמטיביים מוכנים לבצען מבלי לחשוב על השלכות מעשיהם עד תום." [בש"פ 2746/11 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 11.5.2011)].

ואכן הכלל הוא, כי גם כאשר קיימת עילת מעצר וגם כאשר מדובר בעבירות חמורות על בית המשפט לבדוק אם יש בחלופת המעצר כדי לענות על דרישות המעצר בפועל. כך נאמר:

"חובה היא לשקול בכל מקרה וגם בעבירות חמורות, חלופת מעצר, והשאלה נתונה לשיקול דעתה של הערכאה הראשונה. עליה לבדוק אם החלופה מבטיחה את תכלית המעצר. אם תמצא לומר, שבכל מקרה של ביצוע עבירה חמורה מתבקשת מסוכנותו של הנאשם ואין להחליט על חלופת מעצר, נמצאת מרוקן את חובת שקילת החלופה מתוכן" [בש"פ 4224/99 מדינת ישראל נ' כהן (טרם פורסם, ניתן ביום 28.6.99); ראו גם: בש"פ 7524/06 מרדכי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, ניתן ביום 25.9.06)].

המעשים המיוחסים למשיב מקימים עילת מעצר מסוג מסוכנות, כך גם כי למשיב עבר פלילי בלתי מבוטל הכולל עבירות של החזקת נשק ועבירות רכוש נוספות המלמדים על אופיו של המשיב, כבעל קודי התנהגות עבריינים, למצער על נכונות להפר איסורים פליליים, מקום ויש לו אינטרס לכך.